פסק-דין בתיק פש"ר 37958-12-10

לקראת הדיון בהכרזתו של החייב כפושט רגל, הגיש המנהל המיוחד חוות דעת לפיה לא נמצא חוסר תום לב ביצירת החובות, ועל כן, אינו מתנגד להכרזתו של החייב כפושט רגל.

לאחר מכן, ביקש אחד מהנושים לחקור את החייב.

בדיון שנערך ביום 1/4/12 נחקר החייב. בסיום החקירה ניתנה החלטה המורה לחייב להמציא למנהל המיוחד את המסמכים שנדרשו על ידו וכן להתייצב לחקירה נוספת, ככל שיידרש.

המנהל המיוחד הגיש דוח נוסף [דוח מס' 2] וזאת לאחר חקירה נוספת של החייב וחקירת צד ג' -  הגב' לירז סויסה, בנוכחות ב"כ הצדדים. 

המנהל המיוחד סבור שהממצאים שהתגלו בחקירתו של החייב, גם זו שבבית המשפט וגם בחקירה הנוספת על ידי המנהל המיוחד, מצביעים על כך כי לא עסקינן בכישלון עסקי גרידא, אלא כתוצאה מפעילות עניפה של גלגול שיקים בחשבון העסקי של החייב. עוד נראה כי החייב מימש נכס עסקי עיקרי, מכר אותו לקרוב משפחתו כשאין בידו לשכנע כי שולמה תמורה הולמת בעבור הנכס. לפיכך, סבור המנהל המיוחד שאין החייב יכול להיות מוכרז כפושט רגל.  

החייב מצידו הגיש תגובה לפיה הוא עומד בהוראות צו התשלומים, שיתף פעולה כנדרש במסגרת חקירתו, הציג את המסמכים שנדרש, הצהיר אמת בתצהירו, חובותיו נוצרו בתום לב תוך שהוא מציג את מלוא מסכת העובדות גם בבקשתו לפש"ר וגם בהמשך.

הכנ"ר הגיש גם הוא תגובה משלימה, לפיה הוא מצטרף לעמדת המנהל המיוחד וסבור כי אין להכריז על החייב כפושט רגל.

בדיון שנערך ביום 8/4/13 חזרו הצדדים על עמדתם.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני מעדיף לאמץ את עמדתם של המנהל המיוחד והכנ"ר.

התנהלות בתום לב מצידו של החייב במהלך ניהול הליך פשיטת רגל הינה יסוד ובסיס הכרחי על מנת לאפשר לו ליהנות מהגנת הפקודה.

התנהלות בתום לב כוללת גילוי מלא ויזום מצידו של החייב של כל פרט הדרוש וחיוני לצורך ההליך.

החייב גילה טפח וכיסה טפחיים ולולא היוזמה של צד ג' שביקש לחקור את החייב ובעקבות כך נדרש החייב להיחקר בשנית אצל המנהל המיוחד ולהמציא מסמכים שונים, לא היו מתגלים פרטים נוספים שגרמו למנהל המיוחד ולכנ"ר לשנות את עמדתם.

החייב לא המציא תדפיסי חשבון 48160 ששימש את העסק למרות שנדרש לעשות כן על ידי המנהל המיוחד. החנות ביצעה מכירות בהיקף של 100,000 ש"ח לחודש בממוצע, החייב לא המציא רשימות מלאי בחנות למועדים שונים למרות שנדרש לעשות כן. הפעילות מול חברת כריזמה בגינה הסתבך החייב בחובות, לטענתו, ושגרמו לקריסתו הכלכלית התנהל בחשבון אחר שלגביו לא המציא תדפיסים כלל.

החייב גם לא המציא קבלות של נושים  או אישורים על כך שהם קיבלו כספים מתוך כספי התמורה שהוא קיבל עבור מכירת החנות.

החייב ניסה למכור את החנות לקרוב משפחה אחר בשם אושר אבינועם לפני שמכרה לצד ג' הגב' לירז סויסה. החייב לא הצליח ליתן פירוט ממה מורכב סכום המכירה של החנות לצד ג'. החייב מודה כי קיבל סך של 30,000 ש"ח עבור המלאי  - סכום זה לא צוין על ידו בחקירתו. החייב מאשר שסכום הרכישה הכולל של המלאי עמד על 130,000 ש"ח. החייב לא הציע את החנות לציבור ולא למתווך, אלא פנה ישירות לקרובי משפחה. החייב לא המציא חשבונית בעבור הסכום שקיבל ממי שלכאורה רכש את המלאי - אושר אבינועם. החייב ציין עוד שלא היתה לו שליטה בחשבון הבנק של העסק וכי השליטה היתה בידי צד ג' - מאיר לוי.

בעקבות חקירתה של הגב' לירז סויסה (צד ג'), התברר שאין בידיה להסביר כיצד נקבע הסכום של 100,000 ש"ח ולא היה בפיה מענה לגבי נתונים אודות הפעילות בחנות לאחר רכישתה.  כמו כן, לא יכלה לפרט את שווי הסחורה שהיתה כשנכנסה לחנות. אביה של צד ג' שהיה נוכח בחקירתה במשרדי המנהל המיוחד פנה למנהל המיוחד ואמר "אלו שאלות שהיו צריכות להיות מופנות אלי". צד ג' - מאיר לוי, לא התייצב לחקירה למרות שנדרש.

החייב לא המציא תיעוד חיוני לבסס את גרסתו. הלכה למעשה, התברר שהחייב קיבל כספים עבור העסק שהיה לו, כספים אותם לא פירט בחקירותיו הקודמות.

הנתונים אותם מסר החייב רב בהם הנסתר על הגלוי. גרסתו לא היתה רציפה, אלא מתגלגלת ומדי פעם גילה פרט נוסף שלא גילה קודם.

אי התייצבותו של צד ג' - מאיר לוי, לחקירה, למרות החלטה מפורשת של בית המשפט, פועלת לחובתו של החייב.